מונגוליה: מעבר מ-0 ל-100

222179_5278023526_6594_n

מר שחק (שם בדוי), בן 23, יוצא יחידה מובחרת בצה"ל, טס למונגוליה לאחר שנתיים בשירות קבע כקצין לוחם. לאחר סידורי הויזה המפרכים, תכנון מסודר, ואריזת המוצ'ילה, המריא לבייג'ינג.

לאחר מספר ימים של עיכול חוויית המזרח (דו משמעית, גם האווירה, וגם האוכל), המשיך ברכבת הטרנס-סיבירית לאולן – בטור, עיר הבירה של מונגוליה.

מונגוליה בשלב זה (2008) כבר מתויירת, אך בהחלט לא בנפחים של הארצות השכנות-סין, וייטנאם, לאוס, תאילנד וכו'.

אז איך מטיילים במונגוליה? בד"כ נפגשים באולן בטור עם מטיילים נוספים, שוכרים ואן גדול (ובד"כ מקרטע) ויוצאים לדרך. היעדים הנפוצים- הדרך לאגם חובסגול בצפון, וכיבוש מדבריות גובי בדרום.

גם במזרח ובמערב המדינה ישנם יעדים מטויילים, אך בעיקר ע"י ישראלים הרפתקנים. מר שחק קורץ בדיוק מחומר זה.

את הטלפון ממר שחק קיבלנו לראשונה ביום שישי בבוקר, כשמוקד החירום באווירה יחסית רגועה. מצב נדיר. בקול שליו ורגוע, בישר כי אתמול שם לב למספר רב של קרציות על גופו, לאחר שטייל מזה מספר שבועות תוך לינה במערות. לדבריו, שם לב לכך, כיוון שהרגיש שחום גופו עלה מאוד, וחיפש לכך סיבה. בנוסף, שם לב לנפיחות תת לסתית משמעותית, רגישה למגע. בשלב זה הומלץ למר שחק לפנות לקבלת טיפול רפואי בהקדם. מר שחק פנה אלינו שוב ביום למחרת ומסר כי פנה לרופא מקומי, ונרשם לו טיפול באנטיביוטיקות אוגמנטין ודוקסילין. המחשבה אצלנו במוקד, בהתייעצות 2 רופאים ישראלים שבחנו את תיאור המצב (בהיעדר דיווח רפואי רשמי), הייתה כי אכן מדובר בטיפול מתאים בהתחשב בנסיבות, ויחד עם מר שחק סוכם כי ימתין כ-48 שעות עד שהאנטיביוטיקה צפויה לעזור. בהיעדר שיפור, יפנה לטיפול רפואי נוסף.

התפנית – יום למחרת. אז מר שחק התקשר, ומסר כי פנה שוב לרופא המקומי, שלדבריו אינו יודע מה הבעיה, אך החום רק ממשיך ועולה, וכעת גם מצטמרר. ברור היה לנו כי זה הזמן לפעול. אנו מכשירים את כל עובדי המוקד, הצוות הרפואי והפארא-רפואי, בדיוק לרגע הזה. המעבר מ-0 ל-100. המצב ברור- חולה ישראלי, במיקום שאינו מאפשר טיפול סביר במצבו הרפואי. האם מדובר במחלה המועברת ע"י קרציות (ובמקרה זה עשויה להוביל לקריסת מערכות ואף למוות)? האם מחלה אחרת? נכנסנו לפעולה.

השעה הייתה 12:00 בצהריים. הפעלנו את אנשי הקשר שלנו במונגוליה. המטרה- פינוי מוטס דחוף לעיר הבירה אולן-בטור. לחץ הזמנים היה משמעותי. מצד אחד הרצון להביא את מר שחק לבי"ח שיכול לטפל בו לפני שתופיע הידרדרות במצבו, בה לא יוכלו לטפל. מצד שני, משך הטיסה כ-4 שעות. האזור בו נמצא אינו מאפשר טיסה בשעות החושך. הקפצנו את המסוק באופן מיידי.

מר שחק אושפז בבי"ח מרכזי בעיר הבירה, שם אובחן עם מחלה ריקציאלית (מחלה המועברת ע"י קרציות), וההידרדרות נפסקה ע"י טיפול תומך והחלפת האנטיביוטיקה. אגב, לא לסוג אנטיביוטיקה אחר, אלא לאנטיביוטיקה שהייתה בתוקף (מאוחר יותר נמסר לנו כי פעמים רבות האנטיביוטיקה בכפרים המרוחקים אינה בתוקף, ופעילותה מוטלת בספק). לאחר יממה וחצי מר שחק היה ללא חום, הרגיש בטוב, ולאחר חוויה זו רצה לחזור לארץ בהקדם. דאגנו גם לכך.

מה למדנו?

קודם כל, המעבר מ-0 ל-100 חייב להיות בבסיס כל חברה העוסקת במתן שירותים רפואיים. ההתמודדות עם ה"שגרה" היא קלה, ושאננות היא האויב הגדול ביותר.

ההחלטה על פינוי צריכה להיות חדה. לא תמיד פינוי מתבצע בגלל מצב רפואי ידוע שאין ביכולת הרפואה המקומית להתמודד איתו. לפעמים, כרופאים, אנו מתמודדים עם מצבים של אי ודאות, ובסיטואציה כזו החלטות מתקבלות.

עד הפעם הבאה.

נכתב ע"י ד"ר אלעד דנה, מנכ"ל IMA

 

קריסת מערכות בצ'ילה

DSC00719

מר רגב (שם בדוי), בן 23, יצא לטיול אחרי צבא בדרום אמריקה. כחלק ממסלול הטיול הגיע לעיירה בשם Puerto Varas בצ'ילה. אז החלו כאבי בטן, הקאות וכאבי ראש. פנה עצמאית לקליניקה מקומית קטנה, שם אובחן עם גסטרואנטריטיס וקיבל טיפול אנטיביוטי מתאים לאבחנה. למחרת בשעות הצהריים, התסמינים החמירו, בדגש על כאבי ראש חזקים ביותר שאינם מגיבים למשככי כאבים מקובלים.

בפנייתו השנייה לביה"ח המוקד שלנו עודכן ע"י הוריו. מיד הפעלנו את הנציג שלנו שנמצא באזור על מנת לקדם את קבלת המידע הרפואי העדכני והמדויק ביותר.

לאחר שנציגנו עדכן בפרטי התקשרות של רופא מטפל לצד המבוטח, בוצעה התייעצות מיידית בין הרופאים, היות ונראה היה כי לא מדובר בגסטרואנטריטיס, מחלת המטיילים ה"קלאסית". הרופא שלנו העלה אפשרות כי האבחנה הראשונית שניתנה אינה נכונה, וכי התסמין המרכזי שצריך להתחשב בו באבחנה הוא כאבי הראש. הועלו מספר אופציות, בין היתר סינוסיטיס. הטיפול האנטיביוטי שונה בהתאם.

בשלב זה נשאר מאושפז בקליניקה, כשהצפי לשיפור תחת טיפול מתאים כ-48 שעות. המשכנו לעקוב מקרוב באמצעות שיחות בין הרופאים ועדכונים שוטפים מנציגנו המקומי. לצערנו, לא חל שום שיפור במצבו, אלא החמרה הדרגתית אך בקצב מהיר. במקביל, הוריו של רגב יצאו מישראל לצ'ילה.

ואז הסיפור הסתבך…

מגסטרואנטריטיס שהתברר כאבחנה שגויה, דרך סינוסיטיס, שהסתבך לדלקת קרום המוח (מנינגיטיס), שהחמירה את מצבו והביאה לאשפוזו הבהול במחלקת טיפול נמרץ כאשר הוא מורדם ומונשם.

בשלב זה בהתייעצות בין הרופאים, הוחלט ע"י הרופא שלנו כי ביה"ח אינו ערוך לטיפול במקרה כה מסובך, לכן פעלנו באופן מיידי להטסתו באופן מיידי במטוס אמבולנס שאובזר במיוחד כניידת טיפול נמרץ, עם צוות רפואי מלא, לבי"ח מרכזי בעיר הבירה סנטיאגו דה צ'ילה.

עם הגעתו של רגב לביה"ח שהומלץ לנו ע"י נציגנו המקומי (ביה"ח הטוב ביותר באזור דרום אמריקה) הועלה חשד כי הגורם לדלקת קרום המוח הוא נגיף ההרפס, אך בדיקה סרולוגית שללה חשד זה. בדיקות לזיהוי נגיפים נוספים החלו להתבצע, במקביל לשלילה ברורה וודאית של דלקת קרום המוח על רקע חיידקי.

היות ואכן נשלל מקור חיידקי, ולאור זאת שבדר"כ דלקת נגיפית של קרום המוח היא קלה יותר, היינו תקווה שמכאן הדברים רק יילכו וישתפרו. אך לא כך היה…

מכאן החל מסע מפרך של עליות ומורדות, כאשר כמעט כל הסיבוכים האפשריים לדלקת קרום המוח הופיעו אחד אחרי השני- החל מדלקת בשריר הלב (מיוקרדיטיס), גסטרואנטריטיס משנית, אי ספיקה כלייתית ועוד.

באחד מגלי השיפור של רגב נוצר חלון הזדמנויות שרק חיכינו לו על מנת להשיבו ארצה להמשך בירור וטיפול. למשימה גוייסו 3 שורות מושבים במטוס, רופאה מומחית בטיפול נמרץ ופרמדיק. עליהם ציוד טיפול נמרץ.

הטיסה לארץ בליווי ההורים עברה בשלום. רגב אושפז בבי"ח גדול במרכז הארץ, ולאחר מספר ימים מצבו השתפר פלאים עד להתאוששות מלאה לאחר כשבועיים.

אז מה למדנו?

– רפואה היא דבר דינמי. לא תמיד מה שהכי שכיח הוא בהכרח נכון.

– ניצול חלונות הזדמנויות- היערכות מתאימה שלנו הביאה ליכולת להעביר את רגב לבי"ח מרכזי בעיר הבירה, ולאחר מכן לטיסה בהיערכות רפואית מלאה להמשך טיפול בארץ.

– למרות הרצון הברור שלעיתים יוצר לחץ חיצוני, להעביר את החולה לארץ, לא תמיד זה הדבר הנכון. כאשר המצב הרפואי כה מורכב, יש עדיפות להביאו למרכז רפואי ערוך לטיפול, שהוא קרוב יותר, ובכך להימנע מהופעת סיבוכים בעת טיסה.

נכתב ע"י אנה קופמן, סמנכ"לית IMA, וסיגל גוטליב, אחראית סיוע מקצועית.