מונגוליה: מעבר מ-0 ל-100

222179_5278023526_6594_n

מר שחק (שם בדוי), בן 23, יוצא יחידה מובחרת בצה"ל, טס למונגוליה לאחר שנתיים בשירות קבע כקצין לוחם. לאחר סידורי הויזה המפרכים, תכנון מסודר, ואריזת המוצ'ילה, המריא לבייג'ינג.

לאחר מספר ימים של עיכול חוויית המזרח (דו משמעית, גם האווירה, וגם האוכל), המשיך ברכבת הטרנס-סיבירית לאולן – בטור, עיר הבירה של מונגוליה.

מונגוליה בשלב זה (2008) כבר מתויירת, אך בהחלט לא בנפחים של הארצות השכנות-סין, וייטנאם, לאוס, תאילנד וכו'.

אז איך מטיילים במונגוליה? בד"כ נפגשים באולן בטור עם מטיילים נוספים, שוכרים ואן גדול (ובד"כ מקרטע) ויוצאים לדרך. היעדים הנפוצים- הדרך לאגם חובסגול בצפון, וכיבוש מדבריות גובי בדרום.

גם במזרח ובמערב המדינה ישנם יעדים מטויילים, אך בעיקר ע"י ישראלים הרפתקנים. מר שחק קורץ בדיוק מחומר זה.

את הטלפון ממר שחק קיבלנו לראשונה ביום שישי בבוקר, כשמוקד החירום באווירה יחסית רגועה. מצב נדיר. בקול שליו ורגוע, בישר כי אתמול שם לב למספר רב של קרציות על גופו, לאחר שטייל מזה מספר שבועות תוך לינה במערות. לדבריו, שם לב לכך, כיוון שהרגיש שחום גופו עלה מאוד, וחיפש לכך סיבה. בנוסף, שם לב לנפיחות תת לסתית משמעותית, רגישה למגע. בשלב זה הומלץ למר שחק לפנות לקבלת טיפול רפואי בהקדם. מר שחק פנה אלינו שוב ביום למחרת ומסר כי פנה לרופא מקומי, ונרשם לו טיפול באנטיביוטיקות אוגמנטין ודוקסילין. המחשבה אצלנו במוקד, בהתייעצות 2 רופאים ישראלים שבחנו את תיאור המצב (בהיעדר דיווח רפואי רשמי), הייתה כי אכן מדובר בטיפול מתאים בהתחשב בנסיבות, ויחד עם מר שחק סוכם כי ימתין כ-48 שעות עד שהאנטיביוטיקה צפויה לעזור. בהיעדר שיפור, יפנה לטיפול רפואי נוסף.

התפנית – יום למחרת. אז מר שחק התקשר, ומסר כי פנה שוב לרופא המקומי, שלדבריו אינו יודע מה הבעיה, אך החום רק ממשיך ועולה, וכעת גם מצטמרר. ברור היה לנו כי זה הזמן לפעול. אנו מכשירים את כל עובדי המוקד, הצוות הרפואי והפארא-רפואי, בדיוק לרגע הזה. המעבר מ-0 ל-100. המצב ברור- חולה ישראלי, במיקום שאינו מאפשר טיפול סביר במצבו הרפואי. האם מדובר במחלה המועברת ע"י קרציות (ובמקרה זה עשויה להוביל לקריסת מערכות ואף למוות)? האם מחלה אחרת? נכנסנו לפעולה.

השעה הייתה 12:00 בצהריים. הפעלנו את אנשי הקשר שלנו במונגוליה. המטרה- פינוי מוטס דחוף לעיר הבירה אולן-בטור. לחץ הזמנים היה משמעותי. מצד אחד הרצון להביא את מר שחק לבי"ח שיכול לטפל בו לפני שתופיע הידרדרות במצבו, בה לא יוכלו לטפל. מצד שני, משך הטיסה כ-4 שעות. האזור בו נמצא אינו מאפשר טיסה בשעות החושך. הקפצנו את המסוק באופן מיידי.

מר שחק אושפז בבי"ח מרכזי בעיר הבירה, שם אובחן עם מחלה ריקציאלית (מחלה המועברת ע"י קרציות), וההידרדרות נפסקה ע"י טיפול תומך והחלפת האנטיביוטיקה. אגב, לא לסוג אנטיביוטיקה אחר, אלא לאנטיביוטיקה שהייתה בתוקף (מאוחר יותר נמסר לנו כי פעמים רבות האנטיביוטיקה בכפרים המרוחקים אינה בתוקף, ופעילותה מוטלת בספק). לאחר יממה וחצי מר שחק היה ללא חום, הרגיש בטוב, ולאחר חוויה זו רצה לחזור לארץ בהקדם. דאגנו גם לכך.

מה למדנו?

קודם כל, המעבר מ-0 ל-100 חייב להיות בבסיס כל חברה העוסקת במתן שירותים רפואיים. ההתמודדות עם ה"שגרה" היא קלה, ושאננות היא האויב הגדול ביותר.

ההחלטה על פינוי צריכה להיות חדה. לא תמיד פינוי מתבצע בגלל מצב רפואי ידוע שאין ביכולת הרפואה המקומית להתמודד איתו. לפעמים, כרופאים, אנו מתמודדים עם מצבים של אי ודאות, ובסיטואציה כזו החלטות מתקבלות.

עד הפעם הבאה.

נכתב ע"י ד"ר אלעד דנה, מנכ"ל IMA